ההתרגשות הייתה בשיאה. כבר כמה שבועות, אני ועוד כמה חברים וגם שני בני דודים תכננו טיול כולל מסע אופניים בסביבות ירושלים.כבר מזמן חלמנו על עצמנו דוהרים בשבילי הרי ירושלים באופניי שטח.הכול היה מוכן והכול היה מטוקטק עד הפרט האחרון.
-שמע, אני רוצה לדבר אתך, אמרה אימא,והתיישבה.
-אני מקשיב.
-סבא רוצה להצטרף אליכם?
-מה? על מה את מדברת.?
-הוא אמר לי שהוא מתכנן להצטרף לטיול שלכם ושלא יהווה מטרד.
-על מה את מדברת? סבא לא יכול לכת שני מטר בלי קלנועית והוא רוצה לבוא למסע אופנים.
-אני לא יודעת מה הוא מתכנן אבל נדמה לי שיהיה מאד קשה לסרב לבקשתו.
הוא גם אמר שיגיע עם הרכב שלו כך, שאם הוא ירגיש שיהיה לכם למעמסה הוא יחזור הביתה בעצמו.
-אני ממש לא יודע איך יקבלו האחרים את האורח הלא קרוא הזה לטיול שלנו.
אבל למרבה ההפתעה הם לא התרגשו.
מה אתה רוצה,אמרה לי ,הוא לימד אותך כל מה שאתה יודע על הרפתקאות, דייג, שיט ועוד כהנה וכהנה פעילויות ספורט שבעזרתן הפכת לגיבור כל הבנות סביבך. היום הגיע זמן פירעון.
טוב אמרתי להם, שכנעתם אותי, אבל דעו לכם ,וזה בעיקר לבני דודים שלי, האחריות היא של כולנו ונראה בשטח איך נוכל לשלב אותו בפעילות שלנו.
ביום שקבענו נסענו להרי ירושלים סבא בא אתנו עם רכבו הוא צירף את יוני .הגענו כולנו בשלום ליעד.
חשבנו איך להתחיל את הטיול ומה נעשה עם סבא.
אבל הוא להפתעתנו פתח את הבגז' הוציא מתוכו קלנועית מקופלת.
-מה זה סבא?
-זה הכלי שאתו אסע אתכם בשבילים. חשבת שאבוא לא נייד ולא משתתף בהרפתקאות שלכם?
קניתי את הקלנועית החשמלית המתקפלת הזאת בדיוק למען המטרה הזאת להצטרף למלאכים שלי במסעי ההרפתקאות שלהם.
היינו המומים,וגם שמחים .הקלנועית של סבא נראה אחלה כלי .
-אני יכול לנסוע אתכם עד חמישים קילומטר,רצופים. אמנם לא אכנס אתכם לשבילים משובשים אבל בהחלט אוכל לעקוב אחריכם וגם להגיש עזרה לכמה מכם שיתקשו..נכון קינדלך.
סבא עקב אחרינו עם הקלנועית שלו וגם התנדב להעלות עליו חלק מן הציוד וכך גם הקל עלינו.
כמובן, שמידי פעם כשהיינו עוצרים במקום נוח, כל אחד מאתנו רצה לחוות נסיעה על קלנועית .והוא ברוח ספורטיבית ניסה אפילו לרכב על אחד מזוגות האופנים שלנו לא ממש בהצלחה.
בסיום היום כולם היו בדעה שבהחלט סבא מוזמן לימים נוספים של דהירה בקלנועית בשבילי הרי ירושליים.
לכתוב זה כמו להיות ירדן
